<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' אבל</h1>
<h2>דף מו.</h2>
המאביד את עצמו בדעת אין מיתעסקין עמו לכל דבר אין קורעין ולא חולצין ולא מספידין עליו אבל עומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים מפני שהוא כבוד לחיים, כללו שלדבר כל שהוא כבוד לחיים הרבים מיתעסקין עמו כל שאינו כבוד לחיים אין הרבים מיתעסקין עמו, ואיזה הוא המאביד את עצמו בדעת לא שעלה לראש הגג ונפל ומת אילא שאמר ראו שאני עולה לראש הגג ונופל ומת וראו אותו שעלה לראש הגג ונפל ומת זה הוא בחזקת שהאביד את עצמו בדעת, אבל אם ראו אותו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך על גבי סיפו זה הוא בחזקת המאביד עצמו שלא בדעת וכל המאביד את עצמו שלא בדעת אין מונעין ממנו כל דבר. הרוגי בית דין אין מיתעסקין עמהם לכל דבר, אחיהן וקרוביהן באין ושואלין שלום הדינין ושלום העדים כלומר שאין בלבינו עליכם ודין אמת דנתם, ולא היו מיתאבלין אילא אוננין שאין אנינות אילא בלב, ולא היו מברין עליהם שנ' [ויקרא י"ט] לא תאכלו על הדם. כל הפורשים מדרכי הציבור אין מיתעסקין עימהן לכל דבר אחיהן וקרוביהן לובשים לבנים ומיתעטפין לבנים ואוכלין ושותין ושמיחין מפני שאבדו שונאיו שלמקום, ועליהם הכתוב אומר [תהלים קל"ט] הלא משנאיך ייי אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. הרוגי מלכות אין מונעין מיהן כל דבר ומימתאי מתחילין למנות להן משיניתיאשו מלשאל אבל [לא] מלגנוב, כיוצא בו מי שנפל לים מי שטבע בנהר מי שאכלתו חיה אין מונעין הימנו כל דבר מימתאי מתחילין למנות להן משניתיאשו מלבקש, מצאוהו איברים איברים אין מונין לו עד שימצא ראשו ורבו ורבי יהודה אומר השדרה והגולגולת הן רובו. מי שהיה בעלה צלוב עמה בעיר אשתו צלובה עמו בעיר אביו ואמו צלובין עמו בעיר לא ישרה באותה העיר אילא אם כין היתה עיר גדולה כאנטיכיה ולא ישרה בצד זה אבל ישרה בצד אחיר, עד מתי אסור עד שיכלה הבשר כלה הבשר אין הצורה ניכרת בעצמות.
